הפרק הקודם – פרק א': שנות הבניה 2007 – 2012.

הטרייד של הארדן הביא לפתיחתה של תקופת דוראסל, במהלכה הפכו דוראנט וראסל לצמד המוביל הבלתי מעורער של OKC, כאשר הרוסטר נבנה מסביבם.

2012/3 – 60 ניצחונות והדחה בחצי הגמר האזורי מול ממפיס.

נתונים מרכזיים – מקום ראשון במערב. איבקה מלך החסימות (שנה שנייה ברציפות). ראסל נפצע בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול יוסטון, מחליפו, רג'י ג'קסון, קולע 14 נקודות בממוצע למשחק.

ניתוח – עונת 2012/3 מתנהלת כהלכה, דוראנט, איבקה וראסל מצדיקים את האמון בהם, והקבוצה ממשיכה לשפר את הישגיה בעונה הרגילה יחסית לשנים עברו. רג'י ג'קסון אמנם עושה עבודה טובה כשראסל בחוץ, אבל הוא עדיין לא תחליף מלא לראסל, והעונה מסתיימת בהדחה מול הגריזליז. פציעתו של ראסל מחזקת את הטענה שצריך היה להשאיר את הארדן גם במחיר של חריגת שכר, אבל לדעתי אין בה כדי לחזק את הטענה שהארדן היה עדיף על ראסל. לפעמים שחקנים נפצעים. קורה. לדעתי, בשלב זה לפרסטי אין סיבה לפקפק בהחלטתו בקיץ שעבר.

2013/4 – 59 ניצחונות והדחה בגמר האזורי מול הספרס.

נתונים מרכזיים – הרוקיז אדאמס (12) ורוברסון (בטרייד), מצטרפים למועדון. ראסל מושבת במהלך רוב העונה. מחליפו, רג'י ג'קסון, עם 14 נק', 4 ריב' ו-4 אס' למשחק. ראסל חוזר לפני הפלייאוף. דוראנט מלך הסלים ו-MVP. אדאמס בחמישיית הרוקיז השנייה. באחד ממשחקי הסיבוב הראשון נגד ממפיס רג'י ג'קסון עולה מהספסל וקולע 32 נקודות.

ניתוח – ראסל שוב סובל מפציעה, אבל דוראנט ממשיך להפליא בהישגיו והקבוצה ממשיכה להצליח בעונה הסדירה. קשה לבוא בטענות לקבוצה שמפסידה בגמר המערב לס"א של 2014, אבל בכל זאת יש כאן איזה אפקט מצטבר, מזה שנתיים רצוף הקבוצה לא משחזרת את הישגה מ-2012 ולא מגיעה לגמר. מצד שני, הרוקיז, שהגיעו כתוצאה מהטרייד על הארדן, רק החלו להשתלב ברוסטר סביב דוראסל ומהווים בסיס טוב לשנים הבאות – אדאמס מוסיף יכולת בצבע ובהגנה, ורוברסון מציג הגנת ברזל ומאפשר לראסל להתמקד בהתקפה. לכן גם בנקודת הזמן הזו, לדעתי לפרסטי אין סיבה לפקפק בהחלטתו בקיץ 2012, ויש בסיס להניח שהקבוצה תמשיך להשתפר בשנים הבאות.

2014/5 – 45 ניצחונות, מקום תשיעי בקונפרנס המערבי.

נתונים מרכזיים – דוראנט פצוע במהלך רוב העונה. במהלך העונה נשלח רג'י ג'קסון לדטרויט ודי.ג'יי אגוסטין עושה את הדרך ההפוכה. קנטר מגיע מיוטה ורושם ממוצע של 18 נק' ו-11 ריב' עד סוף העונה, וגם דיון וויטרס מצטרף. ראסל מלך הסלים. קנטר מקום שלישי בשחקן השישי. פרידה מסקוט ברוקס בסיום העונה והחתמת דונובן כמחליפו.

ניתוח:

אי הגעה לפלייאוף – פציעתו של דוראנט ללא ספק מעידה על מידת התלות של הקבוצה בשחקן, בעיקר בהשוואה לעונה הקודמת בה ראסל היה פצוע, אך הקבוצה הצליחה יחסית גם בלעדיו. ראסל, כדרכו, לא היסס לקחת על עצמו את ההובלה, בעיקר בצד ההתקפי, ולקבוצה היה מאזן זהה לפליקנס, שעלו לפלייאוף מהמקום ה-8, אבל בסופו של דבר הקבוצה לא הצליחה לעלות לפלייאוף לראשונה מאז 2008/9.

שינויים ברוסטר – הבאת קנטר ו-ווייטרס במהלך העונה, שני שחקנים שיודעים לייצר נקודות, נראית כמחויבת המציאות לנוכח פציעתו של דוראנט והצורך במישהו שימלא ולו חלק ממכסת הנקודות שלו, ונראה שקנטר, לפחות, משתלב היטב, מה שגרם לפרסטי לחתום עם הטורקי המשופם ל-4 עונות עבור 70M$.
עם זאת, בפרידה מרג'י ג'קסון, שהחליף את ראסל לא רע בכלל במהלך השנתיים הקודמות, ובהבאת אגוסטין, פרסטי מבצע שינוי, ולוקח סיכון, בעמדת ה-PG המחליף לראסל. אם לפני הטרייד ג'קסון קלע עבור OKC 17 נקודות ל-36 דקות, כפי שניתן לראות להלן, אחרי הטרייד אגוסטין קלע עבור OKC רק 11 נקודות ל-36 דקות. ואם נבדוק את הנתונים של שני השחקנים שהוטרדו בשתי הקבוצות – 11 הנקודות של אגוסטין בOKC – היו ירידה משמעותית יחסית ל-16 נקודות שקלע בדטרויט, בעוד שג'קסון עלה מ-17 ב-OKC ל-20 בדטרויט. נראה ש-OKC מקבלת פחות מה-PG המחליף שלה והדברים תלויים יותר ויותר בראסל. השינוי הזה נראה כהגדלת ההימור של פרסטי על ראסל.

די.ג'יי אגוסטין בעונת 2014/5, נתונים ל-36 דקות:

רג'י ג'קסון בעונת 2014/5, נתונים ל-36 דקות:

החלפת מאמן בתום העונה – יותר מכל אירוע אחר מאז 2008, החלפת המאמן מהווה לדעתי אינדיקציה לכך שמשהו לא עובד כמו שצריך במערכת של OKC. את אי ההגעה לפלייאוף אפשר בהחלט לייחס לפציעתו של דוראנט. את השתלבות קנטר אפשר לזקוף דווקא לזכותו של ברוקס, אז מדוע בעצם להחליף את המאמן? נראה שמה שנזקף לחובתו הוא הרושם שהקבוצה לא מפיקה מעצמה את המקסימום ולא נראית במגמת השתפרות. כך למשל אדאמס ורוברסון מגלים התקדמות מועטה יחסית בעונה השנייה שלהם בליגה (14/15) יחסית לעונת הרוקי (13/14). החתמתו של דונובן, מאמן מכללות מצליח המנוסה בטיפוח שחקנים צעירים, נראית כמשתלבת ברצון לקדם את הצעירים הכישרוניים ברוסטר.

אנדרה רוברסון, נתונים ל-36 דקות:

סטיבן אדאמס, נתונים ל-36 דקות:

בסיכומו של דבר, שינויי הרוסטר והחלפת המאמן מבטאים את הגדלת ההימור של פרסטי על דוראסל, וניתן לתאר אותם כניסיון להפרדה בין הגורמים השונים במשוואה של המועדון – דוראסל מסומנים כגורם הקבוע, גורם שאמנם סובל מפציעות בשנים האחרונות, אבל עליו מתבססים, לטוב ולרע. בשני הגורמים האחרים במשוואה – הרוסטר והמאמן, נעשו שינויים במהלך העונה ובסיומה. נראה שהכוונה שהמאמן החדש יפיק יותר מהרוסטר המחודש, ושבהתאם תוצאות המשוואה ישתנו לטובה בעונה הבאה.

2015/16 – 55 ניצחונות, הדחה במשחק 7 בגמר המערב מול הלוחמים.

את העונה הרגילה של 2015/6 נבחן לפי הפרמטרים שהוגדרו בקיץ שלפניה:

דוראסל – לראשונה מזה מספר שנים שני החלקים של דוראסל בריאים והקבוצה אכן נראית מצוין. נראה שהנקודות של דוראנט באות גם על חשבון ראסל שיורד מ-28 ל-23 נקודות למשחק, כשמספר הדקות נותר ללא שינוי, אבל זה טבעי ומתקבל על הדעת.

שאר הרוסטר – קנטר יורד בדקות (מ-30 ל-20) ובנקודות (מ-18 ל-12). אפשר בהחלט לקשור זאת לחזרתו של דוראנט שהופכת את הקבוצה לפחות תלויה בנוכחות של קנטר בהתקפה. סביר. עם זאת, לא חל שינוי משמעותי בתפוקה, לפחות זו ההתקפית, של אדאמס ואיבקה.

נסתכל רגע על הגארדים ברוסטר – די.ג'יי אגוסטין מוטרד לדנבר במהלך העונה. ה-PG המחליפים של הקבוצה הם אנתוני מורו, רנדי פוי וקמרון פיין, שלושתם שחקנים של 5 נקודות למשחק. ב-SG רוברסון עולה מ-6.4 ל-7.8 נק' למשחק, ודיון וייטרס יורד מ-13 נק' ל-10. כלומר, גוברת מאד התלות בראסל כיצרן נקודות כמעט בלעדי בעמדת הגארד.

לסיכום – דוראסל הבריאים אכן נראים מצוין, אבל בשני המשתנים האחרים אין התקדמות משמעותית ושאר הרוסטר אינו מגלה סימני התקדמות.

את עלילות הפלייאוף של OKC ב-2015/6 קשה לשכוח, לטוב ולרע. לטוב – שכן הן מול הספרס והן מול הלוחמים היו משחקים בהם OKC נראתה כאלופה פוטנציאלית: הגנה, אתלטיות ושני שחקנים בלתי ניתנים לעצירה. לרע – שכן היו גם משחקים בהם הקבוצה שבקה חיים (המשחק הראשון מול הספרס, למשל), שדוראסל היו אחראים ל-49% מהנקודות של הקבוצה, ושסגנונה התבסס יותר על היכולת האישית של שחקניה, ודוראסל בראשם, ופחות על משחק קבוצתי (בוודאי בהשוואה לספרס וללוחמים). בנוסף, הייתה ביקורת על קבלת ההחלטות של דוראסל במאני טיים, בעיקר על זו של ראסל.

בסופו של דבר, סיכום עונת 2015/6 של OKC דומה להתבוננות בתמונה המפורסמת של האישה הצעירה/זקנה:

אפשר בהחלט לראות אותה כהצלחה בהשוואה לשלוש השנים שקדמו לה – הקבוצה הייתה במרחק נגיעה מהפיינלז, תוך שהיא גוברת, וכמעט גוברת, על שתי קבוצות בעלות מאזן היסטורי (67 ניצחונות לספרס, 73 ללוחמים).

ואפשר בהחלט לראות אותה ככישלון נוסף, וככישלון של השינויים שמומשו בקיץ שלפניה בפרט – למרות השינוי בעמדת המאמן, למרות השינויים ברוסטר, ולמרות שדוראסל היו בריאים לאורך כל העונה והפלייאוף, הקבוצה לא הפגינה משחק קבוצתי, לא הפיקה הרבה בהתקפה ממי שאינו דוראסל, ובשורה התחתונה – לא הצליחה להגיע לגמר.

איזו משתי הנשים בתמונה ראה פרסטי? כנראה שלעולם לא נדע. איזו משתי הנשים ראה דוראנט? כנראה את זו שלא מצאה חן בעיניו… ולכן, בניגוד חריף לשנים עברו, פרסטי מצא את עצמו במשבר חריף שאינו בשליטתו. בהתמודדות עם משבר נדרש לטפל לא רק בסיכונים ובאיומים אלא גם לזהות את ההזדמנויות. משבר הוא גם הזדמנות ל"פריש-מיש" ולבחינה מחודשת בעיניים רעננות של כל הנחות היסוד והמסגרות הקיימות. ולכן, הפרק הבא יתמקד בתקופת ראסל, על סיכוניה, הזדמנויותיה, וההחלטות שקיבל פרסטי במהלכה עד כה.

הפרק הבא: פרק ג' – תקופת ראסל, 2016 עד ימינו אנו.